החלטה בתיק ת"א 2165-06

1.       שתי החלטות רלבנטיות קדמו להחלטתי זו:

האחת -  החלטה מיום 21.10.11 המורה על המצאת סדרת מסמכים ע"י התובעים משאלו נמצאו רלבנטיים לבחינת ההפסד הכספי לו טוענים התובעים ובעוד חלקם כבר נדרש למעשה בהחלטה שיצאה תחת ידו של המותב הקודם בתיק.

השניה - החלטה מיום 6.11.11 במסגרתה הוריתי על פסילתה למעשה של חוות דעת המומחה שמונה בשעתו ע"י בית המשפט - מר דב סומפולינסקי - ולצד זאת, על הידברותם של הצדדים בכל הנוגע לבחירתו של מומחה חלופי מוסכם ומתווה הברור שייעשה על ידו.

2.       בהמשך להינתנן של החלטות אלה הודיעוני הצדדים אודות הסכמתם למינויו של מומחה חלופי - השמאי עומרי עטריה. עם זאת, לא עלה בידיהם לגבש הסכמה באשר למסמכים שיומצאו למומחה, כאשר עיקר המחלוקת נסובה למעשה על רצונם של הנתבעים 4- 6 להגיש חוות דעת משלימה מטעמם בעקבות קבלתם של מסמכים ע"פ ההחלטה הנזכרת כשבמקביל לכך, מבקשים הם למנוע מהתובעים הצגתן של מעין חוות דעת נוספות שנערכו ע"י השמאי מטעמן לאחר הגשתה של התביעה.

3.       לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון ולאור טיעוניהם מכאן ומכאן, מצאתי מקום לציין ולהורות כדלקמן:

          בית המשפט ער לרצונם של הצדדים נהוג משנה זהירות זו הפעם בהתנהלותם אל מול המומחה הממונה וזאת על רקע נסיבות ביטולה של חוות הדעת הקודמת.

          טוב נהגו לפיכך משביקשו הנחיותיו המפורשות של בית המשפט שעה שנתחוור להם כי אין הם תמימי דעים בכל הנוגע להמצאתם של מסמכים למומחה.

          עם זאת, סבורתני כי הצדדים מפריזים קמעה בחששותיהם ובדרישותיהם.

          נקודת המוצא המתבקשת הינה לנהוג שוויון בין הצדדים ולאפשר לכל צד להשמיע טיעוניו ולקבל יומו בפני המומחה הממונה. לצורך כך אמור ויידרש המומחה ליתן לכל אחד מהצדדים הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניו ובכלל זאת להציג מסמכים רלבנטיים.

          הוראת סעיף 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה."

          הכלל הינו אם כן כי אין להמציא חוות דעת למומחה הממונה מטעם בית המשפט בהסכמה ועדיין, אין מניעה לכבד רצונם והסכמתם הדיונית של הצדדים לחרוג מהכלל ולאפשר בכל זאת הגשת חוות דעת ואף להסמיך את בית המשפט להכריע באשר להיקף החריגה מהכלל כפי שעשו בפועל במקרה זה.

          סבורתני כי נכון יהיה ליישם את הסכמת הצדדים באופן שיהא בו כדי להתקרב כמידת האפשר לכלל האמור ותוך שמירה על שוויון בזכות הטיעון.

          התובעים הגישו חוות דעתו של השמאי רגב עמוס עם הגשת תביעתם וכחלק מעילת התביעה. באשר לחוות דעת מקורית זו ולהשלמה לה מיום 14.9.08, אין עוררין כי ניתן להמציאה למומחה המוסכם. מנגד - אך מתבקש כי תינתן לנתבעים הזדמנות שוות ערך להציג חוות דעת מטעמם הם, אלא שבעניין זה יש לזכור כי משעסקינן בחוות דעת שאמורה לכמת את נזקי התובעים, הרי שאז ומטבע הדברים, נזקק המומחה מטעמם  - מר שפירא אייל - למסמכים ונתונים המצויים בשליטת התובעים וידועים  להם. על רקע זה, והדבר צוין מפורשות, נתבקשו התובעים למסור נתונים ומסמכים ואישור לכך ניתן בהחלטה מיום 21.10.11 ואף ע"י המותב הקודם לי.

          משעה שכך, אין בידי להבין ההצדקה להתנגדות התובעים להגשתה של חוות דעת עדכנית ומשלימה ע"י מר שפירא.  הלה אמנם הגיש כבר חוות דעת (מיום 6.5.08) שאין מניעה להגישה למומחה המוסכם, אולם זו חסרה הינה וכך הובהר לכתחילה מחמת הצורך במסמכים ונתונים רלבנטיים כאמור.

          חוו"ד משלימה תוגש לפיכך לתיק וליתר בעלי הדין עד ליום 1.9.12.

אשר למסמכים שנערכו ע"י השמאי רגב בהמשך לחוות דעתו: מכתב מיום 26.1.10 ונוסף מיום 8.2.10, הרי שאת אלו אין להגיש למומחה המוסכם וזאת מן הטעם שבכך יהא כדי להפר את השוויון הקיים בהגשת חוות דעת "בסיסיות" מחד ומנגד כמקובל עת נדרשים הצדדים להגשת חוות דעת ואין לי אלא להפנות לפסקה 13 בהחלטתי מיום 6.11.11 באשר לטיבם של מכתבים אלו.